החלטה בתיק בר"ע 881/05

1.         זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת א' באום - ניקוטרה) מיום 5.7.05, ליתן צו המונע מהמבקשים לפתוח עסק של בית קפה, מסעדה, מזנון, בר או פאב במבנה המצוי ברחוב עין כרם 16 בירושלים, וכן האוסר הפעלת כיריים ומנדף וביצוע פעולות בישול, טיגון, אפייה ומכירת משקאות חריפים במקום.

2.         המבקשת 1 היא החוכרת של המבנה המצוי ברחוב עין כרם 16 בירושלים ("המבנה"). המבקש 2 הוא אחד ממנהלי המבקשת 1 ופעל מטעמה לקבלת היתרים שונים בעיריית ירושלים. המשיבים הם החוכרים של בית הצמוד למבנה. אין מחלוקת בין הצדדים, כי על-פי תוכנית מס' 4325, החלה על המבנה, השימוש המותר במבנה הוא למסחר קמעונאי. המבקשת 1 אף מחזיקה בהיתר בניה שניתן ביום 15.11.01 על-ידי המשיבה 4, היא עיריית ירושלים ("העירייה"), בו נקבע כי המבנה מיועד למסחר קמעונאי בלבד.

3.         בין הצדדים התעוררה מחלוקת בשאלה האם המינוח "מסחר קמעונאי" מאפשר לעשות במבנה שימוש להפעלת מזנון או בית קפה. כך או כך, העירייה סירבה ליתן למבקשים רישיון עסק להפעלת בית קפה במבנה, אך ביום 14.11.04 ניתן רישיון עסק לפתיחתו של מזנון במבנה, ובלבד שאיזור הישיבה בפנים ובחוץ יכלול, לכל היותר, ארבעה שולחנות. בנוסף צוין בטופס "מגבלות בהפעלת העסק" מיום 8.12.04, כי רישיון העסק מותנה בכך שמתקני המטבח יופעלו באמצעות חשמל גז בלבד, ובכך שפתחי האוורור הפונים לבתי מגורים / עסקים סמוכים יאטמו כך שלא תתאפשר פליטת ריחות בלתי סבירים.

4.         בתביעה שהוגשה על ידי המשיבים בבית המשפט קמא נטען כי המבקשים הפרו את התנאים שנקבעו ברישיון העסק, בכך שהתקינו במבנה מטבח תעשייתי וכן ארובה בסמוך לגדר בית המשיבים. עוד טענו המשיבים, כי המבקשים הכינו במקום כ-40 מקומות ישיבה בתוך המבנה ו-20 מקומות ישיבה נוספים במרפסת המקורה שבחזית המבנה. אגב כך נטען כי, לאחר קבלת היתר הבניה, ביצעו המבקשים עבירות בניה מהותיות במבנה. 

המשיבים הגישו גם בקשה לקבלת סעד זמני האוסר על המבקשים לפתוח עסק במקום. בית משפט קמא קבע, כי מחומר הראיות שהונח בפניו עולה, כי המבקשים אכן חרגו מתנאי רישיון העסק שניתן להם, וכי קיימת מחלוקת אמיתית בשאלה האם בוצעו במבנה עבירות בניה. עוד קבע בית משפט קמא, כי הן בית קפה והן מזנון אינם שימושים מותרים במבנה, שכן הם אינם נכללים תחת הכותרת "מסחר קמעונאי". בהתבסס על דברים אלה נקבע, כי המשיבים הצליחו לבסס זכות לכאורית בתביעתם העיקרית וניתן צו מניעה זמני כאמור, וזאת עד להכרעה בתיק העיקרי. מכאן הבקשה לרשות ערעור. ביום 1.9.05 נקבע שהבקשה מצריכה תשובה והמשיבים הגישו תשובתם בהתאם. לאחר עיון בתשובה, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש הערעור, וזאת על יסוד החומר הכתוב.

5.         דין בקשת רשות הערעור להידחות.

"השאלה אם להעניק סעד של צו מניעה זמני מסורה כרגיל וכמקובל לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית ואין להפריע לזו במלאכתה על-ידי שמיעת ערעור ברשות אלא בנסיבות יוצאות דופן" (וראו: רע"א 7690/95 רוני לאופר נכסים בע"מ נ' ועדת המכרזים שליד עיריית נהריה, תקדין עליון, 96(2), בעמ' 575; וראו גם: ע"א 147/59 חברת גשר אמריקה אינק נ ' פילאי, פ"ד יג 1003, בע' 1005; וכן רע"א 1045/98 חברת ארמון ההגמון נ' מועין חורי, תקדין עליון, 98(2), בעמ' 41). הלכה היא כי בית משפט שלערעור לא יתערב, בדרך כלל, בהחלטות הנוגעות לסעדים זמניים, שבשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, אלא אם שוכנע כי קיים "צידוק מיוחד" וכי התקיימו "נסיבות יוצאות דופן".

זהו הדין גם במקרה זה. אין מקום להתערב בממצאים אליהם הגיע בית משפט קמא, המעוגנים היטב בחומר הראיות ושדי בהם כדי לבסס את צו המניעה. בית המשפט קמא קיבל את גרסת המשיבים, וקבע כי הוכחה חריגה מקיום תנאי רישיון העסק וכן כי קיימת מחלוקת אמיתית ביחס לקיומן של חריגות בניה במבנה. אין בידי לקבל את טענת המבקשים, לפיה העובדה שבית משפט קמא לא נעתר לבקשת המבקשים לדחות את מועד הדיון בבקשה לצו המניעה הזמני למועד מאוחר יותר שיקבע במהלך פגרת בית המשפט פגעה בזכויותיהם הדיוניות. למבקשים ניתנה האפשרות לקיים את הדיון לאחר תום הפגרה, אך הם בחרו לקיימו במועד שנקבע, תוך שהם מוותרים על שירותיה של עו"ד ממשרדו של ב"כ המבקשים, אשר הייתה נוכחת במקום (החלטה, עמ' 5). בנסיבות אלה, לא היה כל פגם בקיום הדיון ואין לראות את המבקשים כמי שזכויותיהם קופחו.

השתתת ההחלטה על הפרת תנאי הרישיון מובילה גם לדחיית טענת השיהוי. הפרתם של תנאים אלה נחשפה במועד הסמוך להגשת התביעה, וממילא לא ניתן להצביע על שיהוי בפעולת המשיבים.

אמת, בית המשפט קמא העיר גם כי עסק של בית קפה ועסק של מזנון הם בבחינת עסקים שאינם נופלים בגדר המינוח "מסחר קמעונאי". שאלה זו היא בבחינת תקיפה עקיפה של החלטתה של הרשות המנהלית המוסמכת. היא גם מעלה טענה של שיהוי. כל עוד לא לובנה השאלה במעמד הצדדים עד תום יש לראות בהערה זו משום הערת אגב, אשר אין בה כשלעצמה כדי לבסס את הוצאת הצו.

6.         אין גם מקום להתערב בקביעת סכום הערבות הבנקאית אותה חויבו המשיבים להפקיד. בנוסף לערבות הבנקאית על סך 25,000 ש"ח הפקידו המשיבים אף התחייבות עצמית וערבות צד שלישי. סכום הערבות מצוי אמנם בקצה המאופק של קשת האפשרויות, אך לא נטען באופן ממשי כי יתעורר קושי עתידי לגבות מן המשיבים הוצאות או דמי נזק, ככל שיפסקו הוצאות גבוהות מסכום הערבות שהופקדה.       

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא, ללא צו להוצאות. ראוי לזרז את שמיעתו של ההליך העיקרי ככל האפשר. עיכוב בשמיעתו יכול לבסס בקשה נוספת להגדלת סכומי הערבון.

ניתנה היום ט"ז בתשרי, תשס"ו (19 באוקטובר 2005) בהיעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: